חומרים בלתי-פעילים (excipients) הם חומרים שנכללים בתכשיר תרופתי על מנת לסייע לחומר הפעיל להגיע ליעדו בשלמות ובכמות מספקת, לשמור על ניקיון התכשיר ולהקל על המטופל ליטול את התכשיר. במרבית המקרים החומרים הבלתי-פעילים נמצאים בתכשיר בכמויות קטנות יחסית, אולם חלק מהחומרים הנפוצים בתעשיה הפרמצבטית יכולים להשפיע על המטופל מבחינה ביולוגית ופרמקולוגית גם בכמויות קטנות, על אחת כמה וכמה כאשר המטופל נוטל יותר מתכשיר אחד שמכיל חומרים בלתי-פעילים “פעילים” ו/או אם המטופל משתייך לתת-אוכלוסיה פגיעה יותר (בדגש על אוכלוסיית הילדים) שהינה רגישה יותר לפעילות של חומרים בלתי-פעילים מסויימים. פוסט זה סוקר את החומרים הבלתי-פעילים הנפוצים אשר בתנאים מסויימים מחייבים את היצרן לציין בעלוני התרופה את נוכחותם וכמותם בתכשיר ועלולים להוות סיכון לילדים, ובפרט ליילודים, תינוקות וילדים צעירים.
